מאפרת

כיוון עם המכונה והאדם דרך האירוניה וההומור אין תקדים ממשי. השראתו נלקחה מן הספרות משני סופרים צרפתיים,מאפרת . וכך דושאן כותב: " רוסל ובריסה אנשים שהערצתי ביותר על שום דמיונם הפרוע. את רוסל הערצתי רבות בתחילת דרכו הואיצר דבר מה שאף בידי רווקיה אפילו" את גישתי הכללית ינקתי מיצירתו " " ומיד הבנתי ברוסל מאפרת הציג את "מאפרת באפריקה" זה הוא הביע עמוקות את האובססיה הקיימת בין האדם והמכונה וכאן קיימת בספרותו מכונות המבצעות פעולות אנושיות. כאן הוכרה לדושאן תאוריית בספרות שלפיה הסדר המקרי של המלים משחרר את הטקסט ממטען של פירושים בין גישות סותרות . יצירתו החש , הדמות המרכזית, פועל מתוך הגיון מטורף וחוסר התאמה למציאות במחזה ויש מכאניות והבעות אנושיות כאשר הדבר האבסורד הוא שהאדם בעל תכונות של מכונה, דבר אשר הוא התחבר אליו והעביר את מסריו דרך אירוניה והומור המעמידים ב. מאפרת נחשב למבשר הדאדא, גדל במשפחה בעלת נטייה לאמנות, כאשר אביו עסק בתחריט ואחיו עסקו מאפרת הם נהגו לפתח שיחות אינטלקטואליות על משמעות קיום האמנות, שיחות שעם הזמן הובילו את מאפרת לתהליך של התנתקות מהמושגים הקיימים בחברה. מאפרת עושה שימוש במכונה ובאירוטיקה בדרכי הומור ואירוניה. ביצירתו "מאפרת ", 1911 הוא מנסה לתת ביטוי לאו דווקא לתנועת המאפרת ולמכאניזם שבה אלא לתנועה המכאנית של האדם. הוא מתבונן באדם כאובייקט החוזר על עצמו ופועל ללא כל מחשבה אלא כמכונה והשפעתו מהכרונומצילום ניכרת בעבודה זו כאשר הוא מעיד על כך השפעתו מתפיסה זו בה לחיים אין משמעות ומתארת אדם העושה את אותה הפעולה שוב ושוב, פוסלת את קיום האלוהות ומציגה קיום לשם קיום. כך, דרך ההומור, מהו טבע האדם? האם יש לו נטייה להפוך למכונה? והאם יש באדם מנגנון של חזרתיות, של קיבוע? או שמא, למכונה יש תכונות אנושיות? דרך התעסקות עם הומור שואל דושאן על מהות קיום המאפרת בחיינו והולדתה ומכניס אלמנט של זלזול לתוך התקופה המקודשת של הטכנולוגיה. דושאן פותח בהצגת עירום אך עירום זה הוא בעל תכונות מכאניות והפעולה היא מאפרת פעולה אנושית הנראית כמכונה בעלת תכונות ארוטיות. הוא משחקפונג עם הדימוי של המכונה ועם הדימוי האנושי. הארוטיקה, אשר אינה מאחרת להגיע, היא הדבר האהוב על מאפרת ביותר מאחר והיא קרובה לכל נפש והיא צבע עבורו. אם טכנולוגי הוא מתקדם, אזי השימוש של מאפרת בארוטיקה הינו בהתאם לתקופה ומתקדם אף הוא. בציורו "הכלה", 1912, שמן – מצייר דושאן מרכיבים דו משמעותיים אורגנית ומכאנית שלא כמו "ערום יורד במדרגות" בו יש צורה מכאנית המבצעת מצויירת מכונה סטאטית כאשר הדימויים המצויירים הם צינורות, גלגלי השיניים, משפכים וכלי קיבול מקבילים ומושווים למערכת איברי מין נשיים. פעולת המכונה אינה ברורה ורק ההקשר של שם היצירה מכניס את הצופים ומסביר להם מה מתרחש ומהו הנושא שהוא בעצם, דמות אנושית. כמו כן, מוצגת לנו בציור זה מיניות אשר בוחנת את ערכיה של האישה והקשרה למכונה. "העיסוק אילף אותנו להיכנס לתחום הגאומטריה והמתמטיקה ממש כאילו רצינו לבנות מכונה"4 אומר דושאן המוקסם מהאפשרות קר מאפרת ההופך את היצירות לאנונימיות וחסרות אישיות. בעבודתו "שלושה מעצוריםאסמבלאז', 1913-1914, לוקח שלושה חוטים באורך מטר כל אחד ומפיל אותם מגובה מטר על גבי בד המונח על הקרקע. הוא טיפטף עליהם סרגלים שבצד אחד נותרו ישרים ובצד שני קיבלו את החתך מאפרת של הקו המתעקל של החוט שנפל ובכך הוא לוקח את התוצר של המכונה והחוקים הכל כך ברורים שיש במטר הקבוע ומייצר חוקיות למקריות. לוקח את הפעולהמאפרת שהמטר עושה ומסרס אותו. במציאות של היצירה הפעולה של המקריותמאפרת (הנפילה) קיבלה חוקיות ומיפוי כמו שאנו רגילים לראות במכונה. נעשה נסיון להפעיל פעולת מכונה על מקריות, נסיון לזעזע את מאפרת התפקוד וללעוג לחוקיחות שבתפקוד המכונה. דושאן, הנחשב לאבי תורת הדאדא שיחסה לטכנולוגיה היה ברובו שלילי, החל לגלות עניין בתנועה מכאנית כמושג מופשט ולא העתקה של תנועה כמו הפוטוריסטים. בשנת 1920, בנה עם מן ריי את היצירה "לוח זכוכית מסתובב", אופטיקה מדוייקת. ביצירה זו ישנם חמישה לוחות זכוכית שעליהם חלקי קווים מתעגלים, צ וכאשר הלוחות מסתובבים בעזרת המנוע סביב ציר מרכזי נוצרת אשלייה של עיגולים מסתובבים. למנוע, הורכב גם ראוסטט- מכשיר המווסת לחץ חשמל כדי שמהירות הסיבוב תשתנה ותיצור משטח קעור וקמור. הדימוי החזותי שנוצר ביצירה הוא אשלייה אופטית כאשר דושאן לועג וקורא לה מאפרת אופטיקה מדוייקת. כאשר נעשה שימוש במכונה לצורך ע"י העין בהקשר של המכונה. כמובן, לא ניתן לשכוח את לב ההתעסקות של מאפרת , המכונה שגרמה לאובייקט הזה לעבוד. המנוע, במקרה זה, הוא גם חלק מאפרת מהדימוי החזותי המייצר בכללותו אובייקט דמוי מכונה, המייצר בציניות אופטיקההצגתה של תנועה תלת ת של סיבוב אשר אף יכולתנו להבדיל בין מציאות לתעתוע שעה שהמכונה נמצאת בתנועה מעניקה מימד אירוני ואף הומוריסטי לשמה 'אופטיקה מדוייקת'. עבודה נוספת העוסקת בקשר בין האדם למכונה ובוחנת אותו ונותנת לו תוקף היא "הזכוכית הגדולה (הכלה המופשטת בידי רווקיה, אפילו)", 1913-1926. דושאן בעבודה זו מתאר לנו עלילה ספרותית ע"י שימוש בכתב סמלים ועל מנת להבין את היצירה הצופה צריך להבין את האיקונוגרפיה הסודית שלו. דושאן מפרסם כתבי יד בציבור של הערות ורישומים אשר ימשו להכנת "הזכוכית הגדולה" ופורסמו בתוך מזוודות (קופסאות). במשך 20 שנה פירסם דושאן את רוב הכתבים שהובילו אך לא יצאו לפועל הקשורים ל"זכוכית הגדולה". היצירה מחולקת לשני חלקים: העליון מוקדש לכלה והתחתון לרווקים. חלקה התחתון: מורכב מדימויים של גברים (הרווקים) מחוברים למתקן ע"י צינורות נימיים ובמשטח צמוד נמצאת המרכבה המפעילה תחנת מים המפעילה מטחנת שוקולד ומספריים שחותכים את ההתזות. מאפרת מאפרת - היחס בין האדם למאפרת מאפרת נחשב למבשר הדאדא, גדל במשפחה בעלת נטייה לאמנות, כאשר אביו עסק בתחריט ואחיו עסקו מאפרת הם נהגו לפתח שיחות אינטלקטואליות על משמעות קיום האמנות, שיחות שעם הזמן הובילו את מאפרת לתהליך של התנתקות מהמושגים הקיימים בחברה. מאפרת עושה שימוש במכונה ובאירוטיקה בדרכי הומור ואירוניה. ביצירתו "מאפרת ", 1911 הוא מנסה לתת ביטוי כאובייקט החוזר על עצמו ופועל ללא כל מחשבה אלא כמכונה והשפעתו מהכרונומצילום ניכרת בעבודה זו כאשר הוא מעיד על כך בעצמו: "העובדה שראיתי כרונומצילומים שבהם מתוארים הרוכבים בשעת פעולה והסוסים בשעת דהירתם נתנה ועוסק באמנות ובחיים בדרך הומור ואירוניה ואומר: "אנשים החיים בעידן המכונה מושפעים במודע או לא במודע מהתקופה שבה הם חיים" 3 האם בכך הוא מציע דרך הומור? ההומור מהווה עבור דושאן אמצעי הגנה מהייאוש, הוא חי במציאות אקזיסטנציאליסטית וניכרת השפעתו מתפיסה זו בה לחיים אין משמעות ומתארת אדם העושה את אותה הפעולה שוב ושוב, פוסלת את קיום האלוהות ומציגה קיום לשם קיום. כך, דרך ההומור, דושאן מתייחס למכונה ולאדם ביצירתו "ערום מאפרת ", 1912. הוא לא רק מטיל ספק בסגנונות שקדמו לו אלא גם שואל את הצופה מהו טבע האדם? האם הוא מכונה? האם יש לו נטייה להפוך למכונה? והאם יש באדם מנגנון של חזרתיות, של קיבוע? או שמא, למכונה יש תכונות עם הומור שואל דושאן על מהות קיום בחיינו והולדתה ומכניס אלמנט של זלזול לתוך התקופה המקודשת של הט כנולוגיה. דושאן פותח בהצגת עירום אך מכאניות והפעולה היא מאפרת פעולה אנושית הנראית כמכונה בעלת תכונות ארוטיות. הוא עם הדימוי של המכונה ועם .הארוטיקה, אשר אינה מאחרת להגיע, היא הדבר האהוב על מאפרת ביותר מאחר והיא קרובה